פסק-דין בתיק ת"א 2210/00

המחלוקת

1.         התובע יליד 27.11.1966, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.10.1998. התאונה ארעה במהלך נסיעת עבודה של התובע ברכב מעבידו, והוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה.

            הצדדים חלוקים בשאלת שיעור הפיצוי ההולם את נזקי התובע בתאונה.

הפגיעה הרפואית עקב התאונה

2.         הנכות הרפואית נקבעה על ידי ועדה רפואית (לעררים) של המל"ל, כדלקמן: 5% בגין הגבלה קלה ביותר בכיפוף גבי של פרק הקרסול, 10% בגין הגבלה ביישור הברך, 20% נכות בגין פגיעה נפשית, כאשר 10% מתוכם יוחסו למצבו הקודם.  הועדה השתמשה בסמכותה על פי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות), והנכות הועלתה ב-50% (בסה"כ כ-35%). הנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 23.5%. לא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור קביעות אלו.

3.         מצבו הפיסי של התובע קודם לתאונה היה תקין. כיום, מההיבט הפיסי, מתלונן התובע על רגישות מתמשכת והגבלה בכיפוף ובתנועה בעמוד השדרה התחתון וברגליים. תלונת התובע לפני וועדה רפואית במל"ל לעניין זה התייחסו לקשיי הליכה וכאבים ברגל ימין, הירדמות חלקית של רגל שמאל, כאבים בגב התחתון וקושי להתכופף. הוועדה הרפואית לעררים ציינה כי לא מצאה הגבלה בתנועות ע"ש, וסכמה ידיה על הערכת הוועדה הרפואית לענין הנכויות האורטופדיות (שצוינו לעיל), ובכלל זה לענין הפעלת תקנה 15 בהקשר האורטופדי, תוך שציינה כי יתקשה לחזור לעבודתו כנהג.

            נכות זמנית על פי החלטת הוועדה הרפואית היתה מלאה עד ליום 25.7.99.

            אוסיף כי מעדותו של התובע בבית המשפט עלה כי הוא מרגיש "שרפה" מאחורי הרגל באזור ברגי הקרסול, והוא מתקשה בהליכה.

4.         על פי גרסת התובע, מצבו הנפשי לאחר התאונה קשה ביותר, מלווה בהזיות ובתחושת דיכאון. בשל מצב זה, על פי גרסה זו, חדל לתפקד באופן מוחלט. טיפולים נפשיים ותרופתיים לא הביאו להטבה אמיתית במצבו (סעיפים 13, 25 לתצהיר). מחומר הראיות עולה כי התובע מקבל טיפול פסיכיאטרי שוטף, לאחר התאונה.

            כשלוש שנים לאחר התאונה, תאר התובע בפני הוועדה הרפואית לעררים מצב נפשי "יורד ודועך". לדבריו, התאונה שינתה אותו לגמרי, והביאה לכך שחזר להשתמש בסמים, 15 שנים לאחר שחדל (נ/1, פרו' הוועדה מיום 7.6.2001).

            הוועדה הרפואית לעררים התייחסה בפרק "הסיכום ומסקנות" (שם) למצבו הנפשי של התובע קודם לתאונה, וייחסה לתאונה רק חלק מנכותו הנפשית:

"מדובר בגבר שלפי הפרטים שבתיקו כבר מגיל הנעורים סולק מביה"ס בגלל בעיות משמעת. בזמן גיוסו לצבא אובחן כבעל הפרעות אישיותיות ופרופיל רפואי הורד בהתאם.

בשנים 1984, 1986, 1987, נבדק ע"י וועדה רפואית צבאית ואובחן כבעל אישיות נאורטית. הנבדק לא שולל ומאשר שימוש בסמים שונים (גראס, קוק). בהתחלה פעם בחודש ובזמן האחרון הגביר את השימוש בסמים. לפני כ-5 שנים הופנה לטיפול פסיכיאטרי בגלל בעיות אישיות במשפחה. קיבל טיפול בתרופות אך לא נטל אותן. יש לציין שבשנת 12/1999 נבדק מספר פעמים במרפאה לבריאות הנפש בבי"ח קפלן. הומלץ על אשפוז יום לשם בירור הפרעות דיליזיונליות מהן סובל, אך סרב להתאשפז. כמו כן, ד"ר אברהמס מהמרפאה שצויינה לעיל (קפלן) כותב על שיפור במצבו הנפשי ללא לקיחת תרופות. הנפגע נבדק גם ע"י פסיכיאטר ד"ר וייס ב-9.12.99, שגם הוא התרשם שמדובר בהפרעות אישיותיות קשות ולא אובחנו תסמינים המעידים על תסמונת פוסט-חבלתית.

בנוגע להפרעות הדיוזיונליות עליהן מסתמכת ד"ר אברמוביץ בחוו"ד... הדברים האלה אמורים להעיד על מצב פסיכוטי. כידוע מצבים פסיכוטיים ו/או דכאוניים מתפתחים כמחלה עצמאית אנטרוגניט שאינן קשורות עם פגיעה חיצונית... לפיכך הנכות הנפשית הקשורה עם התאונה הנ"ל היא 20% לפי סעיף 34(ג) ומזה יש לנכות מחצית 10% לפי סעיף 34(ב) מצב קודם. סה"כ הנכות 10%".

            לעניין מצבו הנפשי בתקופה שקדמה לתאונה אוסיף כי מחומר הראיות שלפני עולה שכבר בימי שירותו הצבאי פנה התובע לקב"ן בבקשה שיכיר בהפרעה הנפשית בה לקה, בקשתו נתקבלה, ועקב כך הורד הפרופיל הצבאי שלו. במסמך רפואי מיום 14.6.1995 (כשלוש שנים לפני התאונה), כתב רופא המשפחה של התובע, ד"ר לורנס הנסון, כי "הנ"ל סובל מדכאון כרוני מזה כמה חודשים". כמו כן, בגיליון המחלה של בית החולים הדסה עין כרם, מיום 10.10.1998, נכתבו הדברים הבאים מפי התובע, בהתייחס למצבו לפני התאונה:

"החולה מתאר לפני כ-4 שנים 'התגלות' של דמות... דמות נשית ועוד 2 דמויות של גברים. מאז חש שינוי משמעותי בתחושותיו ובהסתכלות שלו על העולם... ההתגלות הזו היתה ויזואלית וגם שמע את קולה, דיברה אליו... מאז, הרגיש שיכול לדעת את תחושותיו ומחשבותיו של הזולת ואף להשפיע עליהם. הדמויות נעלמו ונותרו לאורך שנים רק 'צללים'. החולה מתאר לאורך שנים מחשבות... הודעות דרך ה-TV מופנות כלפיו... תלונות אלה היו תמידיות עם עליות וירידות בעוצמתן... טוען למסרים בתקשורת המופנים כלפיו, תחושות כי מדברים אליו. כל זה לאורך כ-3-4 שנים... בנוסף ב-1/2 שנה האחרונה פונה לכיוון דכאוני. לא ברור ביטוי קריטריונים של דיכאון או שמדובר בהסתגרות וסימנים שליליים" (ההדגשה לא במקור).

העובדה שפנה לקבלת טיפול רפואי בשל דיכאון בשנת 1995, אושרה ע"י התובע בעדותו (פרו' מיום 17.2.2002, עמ' 20) כדלקמן:

"ש.    בשנת 95' היית בדכאון כרוני?